גם חופים רוצים להיות נקיים

חוף הסלע, חן, בת ים

יום שבת מושלמת: קיץ, ים, שמש, תענוג. קובעים בים להירגע מהחום. מתקרבת לחוף. ברקע אנשים משתזפים, משחקים מטקות ומפצחים גרעינים, עוד רגע מניחה את המגבת. מרימה את הראש, מביטה מסביבי ורואה את חוסר האיזון בין יופיו הטבעי של הים לצד המכוער של המבקרים בחופים. בדלי סיגריות, שקיות פלסטיק, בקבוקים ועוד מיני עצמים בלתי מזוהים ששימשו פעם את מבקרי החוף, מוצאים בית חדש בחופי הרחצה.

תופסת את הראש ושואלת את עצמי למה? האם המתרחצים היו מסכימים לרבוץ ככה בביתם, בפינה הפרטית המצוחצחת שהם משקיעים בה כסף רב, כדי להבטיח שחלילה גרגיר אבק יחדור לממלכה? ובכלל, מה עם כל בעלי-החיים שנפגעים מהזבל עד לכדי מוות?

החלטתי לצאת למסע לחופים ברחבי הארץ ואספתי מהם זבל. 10 דקות בלבד, היה הזמן שנדרש לי לשוטט בחוף על מנת למלא שקית זבל בגודל בינוני. המשכתי במסע ושכנעתי אנשים להסכים להתלכלך ולהצטלם במקלחת שלהם עם הזבל שאספתי, רק כדי שנבין את האבסורד שבתופעה. בין כל המשתתפים בפרויקט, כולל אותי, עלו אותן תחושות: גועל, חוסר נוחות והרגשה לא טבעית.

בחופים השונים שביקרתי מצאתי שלל אינסופי: בדלי סיגריות, גרעינים, חתיכת מגף, סכו”ם חד פעמי, חתיכה מנעל בית, חולצה ארוכה, חלקי רשתות דייגים, שקיות חטיפים וממתקים (אפרופו, טעמי, סמארטיז, כיפלי, במבה ועוד), חלקי פלסטיק שונים, בקבוקי פלסטיק, כובע טמבל, בקבוקי בירה, כוסות פלסטיק, צעצועי חול של ילדים, קשים בשלל צבעים, חוטים שקופים, פריסבי, קופסאות קלקר מפורקות, שקיות ניילון, נייר טואלט, שקית של אבולעפיה, קרש, ניירות, נעל מוקסין של ילדים, נעל מבוגרים מפורקת, מגבת, כוסות פלסטיק רב פעמיות, כרטיסים של מכוני ליווי, מוט מתכת חלול, מגבונים לחים, שקית עם צרכים.

אז על מה בעצם המהומה?

רוב התושבים בארץ גרים לאורך חופי הים התיכון, שאורכם הוא כ-190 ק"מ. כאשר טורחים להרים את הראש מהמסכים הדיגיטליים, הם פוקדים את הים. החופים בישראל עשירים במיוחד במגוון בעלי חיים וצמחייה, נופים משגעים ואתרים היסטוריים - כל אלו הם חלק חשוב מנכסי המדינה. יחד עם זאת, כתוצאה משימושי האדם שאינו מביא בחשבון את ההשפעות ארוכות הטווח, נתונה הפנינה הטבעית הזו לסכנת פגיעה, אבדן והרס.

למרות אינספור חוקים בנושא, כשני שלישים מהפסולת המצטברת בחופים, מקורה באשפה שמשאירים אחריהם נופשים ומתרחצים כמזכרת מהבילוי. אותה פסולת שנראית לנו לעיתים לא מזיקה, נסחפת לים, נפלטת שוב לחוף וגורמת לאותה רצועה חוף יפה להפוך מהילדה הכי יפה בכיתה, לזו שסולדים מקרבה.

אולם לא בכך מסתכמות ההשלכות, הפסולת הזו מהווה מפגע תברואתי ובטיחותי הן לציבור המתרחצים והן לבעלי החיים הימיים, שלא פעם מסתבכים בפסולת, בולעים אותה בטעות ועלולים כתוצאה מכך להיחנק או לטבוע. כך למשל, צבי ים ודולפינים מבלבלים בין שקיות פלסטיק ומדוזות, קיבתם נסתמת וכתוצאה מכך מתים מרעב.

קצת על אותן שקיות: הציבור בארץ משתמש בכ-2.5 מיליארד שקיות פלסטיק בשנה. הסיבה לשימוש הנרחב היא החלוקה הבלתי מוגבלת, שגורמת לצריכת יתר. בסקר שערך המשרד להגנת הסביבה, עלה כי 78% מהנשאלים מודעים לנזק המשמעותי שגורמות השקיות לאדם ולסביבה. אז אם אנחנו כל כך מודעים למה שקורה סביבנו, למה אנחנו ממשיכים?

ועוד משהו קטן - כיום אנחנו נמצאים בעיצומה של עונת הרחצה. בשנה שעברה, חיפה החזיקה בתואר המפוקפק של שיאנית הזיהום, וזאת עקב דליפות נפט. מי תיקח בשנה הבאה? לצערי יש הרבה מתחרות.

לסיכום החוויה, כשרואים את ההשלכות על גורלם של בעלי-החיים, זה יותר מרתיח מאשר משעשע לצלם אנשים מכוסים בזבל. במהלך הפרויקט, גיליתי שאיסוף זבל יכול להפוך לתחביב ממכר למדי, שאילו היה מחליף את צילום הסלפי, אולי הסביבה שלנו הייתה נראית אחרת.

הכתובת על הקיר אומרת “הולכים על חוף נקי”, אך מתחתיה הדברים נראים אחרת. האבסורד - במרחק חמש דקות מהחוף בבת ים ישנם פחי מחזור לנייר, פלסטיק, זכוכית ובקבוקים

מימין: נופשים בחוף ירושלים, תל אביב. משמאל: דפנה, תל אביב

ימין ושמאל רק חול וחול. ובדלי סיגריות. חוף הסטודנטים, חיפה. משמאל: יערה, חיפה

איתן, דריה ונועה, חיפה

בוידאו הבא, תוכלו לצפות בהרצאה של צ'רלס מור בטד, על אי הזבל הגדול באוקיינוס השקט.

הנתונים נלקחו מעמותת צלול, המשרד להגנת הסביבה והאתר הסביבתי עיניים ירוקות

#פרויקטקיץ