שלום עולמי על עקבים

תחרות מלכת היופי נעלמה השנה מהמסך הגדול ועברה לפייסבוק. דליה קאלינין מנסה להבין אם מדובר בחדשנות פורצת דרך או ניסיון החייאה אחרון להציל מוסד שתם זמנו?

"מראה מראה שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר?". כזכור, בסיפור הילדים הידוע שלגיה הייתה זאת שזכתה בתואר מלכת היופי של הממלכה לאחר קרב צמוד למדי בינה לבין אימה החורגת על הכתר. היא אמנם חיה עם הנסיך באושר ועושר עד עצם היום הזה, אבל לא הרבה השתנה מאז. המראה אולי עברה לפורמט רחב יותר, אבל אנחנו עדיין ממשיכים לחפש את הבחורה הכי יפה במדינה.

תחרות מלכת היופי מתקיימת בישראל מידי שנה מאז שנת 1950 על ידי עיתון "לאישה". השנה, החליטו מארגני התחרות לוותר על המודל המסורתי של שידור חי באחד הערוצים המובילים, ומלכת היופי נבחרה בהצבעה באינטרנט תוך שימוש ענף ברשתות החברתיות. כמה מכם זכרו להיכנס לעמוד התחרות ב-ynet בשעה תשע בדיוק כדי לצפות בטקס? לפחות הצבעתם לפייבוריטית שלכם באתר בשבוע שלפני? עשיתם לייק לעמוד התחרות בפייסבוק או עקבתם אחרי המתמודדות באינסטגרם?. שתיקה מביכה בקהל. מישהו בכלל יודע איך קוראים לזוכה? כנראה שלא.

ועדיין, בלב שלם אפשר להגדיר את תחרות מלכת היופי שהתקיימה השנה בפעם ה-65, כדבר היציב ביותר במזרח התיכון. משטרים נפלו ומדינות חדשות קמו אבל תחרות מלכת היופי מצליחה להחזיק את עצמה על עקבים גבוהים. במשך כל השנה אנו מבקרים את תעשיית היופי, מחוקקים חוקים בכנסת שמגבילים את משקלן של הדוגמניות בפרסומות ומדברים על האומץ של אלמה דישי להצטלם בהלבשה תחתונה, ואז, לערב אחד בשנה אנחנו מתיישבים מול המסך כדי לצפות בבחורות ממוספרות ולדון על צבע עיניים, משקל וצלוליט. וגם את התענוג הזה לקחו מאיתנו השנה. הרי הסיבה האמיתית לכך שאנשים המשיכו לצפות בתחרות מלכת היופי מידי השנה נעוצה בכך שמדובר במקבילה של ליגת האלופות לכל המשפחה. כולם יושבים סביב הטלוויזיה, מעבירים ביקורת על מתמודדות ומהמרים על הזוכה. בניסיון להוסיף לתחרות צד חדשני ולפנות לקהל צעיר יותר, שכחו מארגני התחרות את כל אותן קוראות "לאישה" נטולות האינסטגרם שכנראה ויתרו השנה על התענוג המצוי בלחפש פגמים באידיאל היופי.

בתמונה: מלכת היופי הראשונה מרים ירון וסגניותיה. צילום: הנס פין. לשכת העיתונות הממשלתית מתוך אתר פיקוויקי

אז מה גורם לתחרות מלכת היופי להמשיך להתקיים מידי שנה למרות כל הביקורת סביבה? מבחינת המארגנים התשובה היא די פשוטה. בין נותני החסות של התחרות ניתן למצוא את רשת התכשיטים "פדני", חברת "גולף", ארגון "ויראיטי" ועוד רבים אחרים שזוכים לפרסום בכך שהמתמודדות מצטלמות עם בגדיהם במסווה של הכנה לעולם האופנה האמיתי. תחרות מלכת היופי מספקת במה לבנות שלא מצליחות לפרוץ בעולם הדוגמנות בעצמן אך מעטות נשארות בתודעה גם אחרי שהעבירו את הכתר הלאה. כמה מאיתנו נתקלים בזוכות גם ביום שאחרי התחרות? ברוב המקרים רגעי התהילה נגמרים עם סיומו של הטקס ואנו נזכרים בהן רק כשמגיע הרגע להחליפן. בואו נודה בזה, גל גדות אמנם זכתה בתחרות מלכת היופי בצעירותה, אך כמה מאתנו ידעו את שמה לפני שהפכה לנציגות הישראלית בהוליווד? כנראה שלא הכתר הנוצץ שהונח על ראשה הוא זה שעזר לה לצלוח את האודישנים ל"מהיר ועצבני" אלא דווקא כישרון המשחק שלה שהוסתר מעיני הקהל בעת שצעדה על הבמה בבגד ים כשהמספר 16 דבוק לגופה.

שלא תטעו. גם מארגני הטקס מבינים שזמנם קצוב ומחפשים דרכים להישאר על פני הקרקע. בשנים האחרונות בולט במיוחד הניסיון להוסיף למתמודדות גם נדבך ערכי. כבר לא מספיק להיות יפה כדי להיות מלכת יופי בימינו אם אין לך סיפור קורע לב במגירה. מור ממן, מלכת היופי לשנת 2014, השילה 30 ק"ג ממשקלה בנעוריה ואימה עברה תאונה קשה בעקבותיה איבדה את הזיכרון. לסגניתה, דורון מטלון, התוודענו כשהתקוממה נגד הדרת הנשים באוטובוס והזוכה השנה, מעיין קרן, חונכה על ידי סבתה לאחר שאימה נפטרה ואביה ניתק עימה קשר.

נראה כי גם אירוע מיתולוגי כתחרות מלכת היופי מתקשה להתעלם מעידן הריאליטי שנושף בעורפנו בשנים האחרונות. אחד המאפיינים העיקריים של הריאלטי הוא ניגון על מיתרי הרגש. אין ספק שסיפוריהן של המתמודדות מעוררים השראה, אולם הסיפורים גם משפיעים על החלטות השופטים. במצב כזה, האם ראוי להגדיר את התחרות כ"תחרות יופי" כאשר מדד הרגש של השופטים משפיע בגלוי על בחירתם?

ואולי, הגיע הזמן להפסיק לחפש מלכת יופי שתשמש מודל לחיקוי ולשנות את המודל. במקום להציג נערה שהשילה 30 קילוגרם ממשקלה ומהווה השראה לכל בחורה שחלמה להצטלם בביקיני, אפשר להראות שגם בנות שעברו את מידה 38 יכולות להיות יפות.

הבעיה נעוצה כבר בהתחלה. תנאי הגשת המועמדות להשתתפות בתחרות משאירים את תנאי הקבלה לקורס טיס הרחק מאחור. כל נערה בגילאי 17 וחצי עד 23 יכולה לנסות את מזלה ולהגיש מועמדות בתנאי שגובהה מגיע למטר שבעים. ולמה מלכת יופי חייבת לקבוע סטנדרט כל כך גבוה? האם בחורה בגובה מטר שישים יכולה להיות דיילת, להסתובב על עקבים במשך טיסה שלמה ולג'נגל אוכל לאנשים, אבל לא יכולה להסתובב על הבמה בבגד ים להישיר מבט למצלמה בו זמנית. ואם צלחת את כל התנאים הללו, חסר רק עוד דבר אחד תמוהה במיוחד. על המועמדת לתחרות מלכת היופי להיות רווקה. הרי ידוע שברגע שרגלך דרכה מתחת לחופה פנייך מצולקות לנצח.

אז האם עדיין יש מקום לתחרות מלכת היופי בימינו? העיסוק במראה החיצוני לבדו , בלי סיפור סוחט דמעות, הפך לשנוי במחלוקת במהלך השנים ותחרויות היופי נאלצות להפוך את עורן על מנת לשרוד. כבר לא צריך לראות את תחרות מלכת היופי כדי לצפות בדוגמנית מתחילה בבגד ים, דבר שהפך לתנאי הכרחי כמעט בכל תוכנית ריאליטי שמכבדת את עצמה. התקווה האמיתית היא שבמקום להיאבק על תשומת לב הציבור בכל מחיר, אולי פשוט נזכה לראות שינוי שיקדם מודל יופי הגיוני יותר.